עבירות שוחד

מהו שוחד?

איסור שוחד הוא איסור המוזכר בתורה ובתלמוד הבבלי, שם מדובר על איסור החל על דיינים ושופטים לקבל שוחד, על מנת שלא תהיה הטיית משפט. חז"ל הרחיבו את האיסור וקבעו כי האיסור חל לא רק על המקבל אלא גם על הנותן.

ההגדרה של עבירת השוחד מצויה בסעיף 290 לחוק העונשין. החוק מגדיר מי הוא עובד ציבור ואילו יסודות צריכים להתקיים על מנת שתתקיים עבירת השוחד.

למעשה, מדובר על אירוע בו נושא משרה ציבורית מקבל טובת הנאה כלשהי (לאו דווקא בכסף), וכתוצאה מטובה זו יפעל בניגוד למטרות התפקיד אותו הוא ממלא.

חומרת העבירה

עבירה זו נחשבת לעבירה חמורה ביותר, שכן מדובר באנשי ציבור אשר נמצאים בעמדות מפתח, בעלי כוח והשפעה, ומטרתם כמובן לשרת את הציבור ולהיות נאמנים ומחויבים לתפקידם. במדינה מתוקנת עלינו לשמור על טוהר המידות של המערכת. בעצם לקיחת השוחד, נוצר מצב של ניגוד עניינים מובהק, ואלה המקבלים את השוחד צפויים להעדיף אינטרסים שונים, שלא בהכרח לטובת הציבור אותו הם משרתים.

חקירת המשטרה/ רשות חוקרת מוסמכת

כדאי לדעת שפתיחה בחקירה כנגד אישי ציבור בכירים (ראשי ערים, שרי ממשלה, חברי כנסת ונוספים), בשונה מחקירה "רגילה", ניתנת רק לאחר אישור ראש אגף החקירות, ולעיתים אף נדרשת הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה.

העונש על עבירת השוחד

החוק קובע כי מי שהורשע בקבלת שוחד – דינו מאסר עד 10 שנים, ומי שנתן שוחד – דינו עד 7 שנות מאסר.

בפרקטיקה כמובן ישנם שיקולי ענישה שונים, ובכלל זה לוקחים בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם ועוד. 

 

לסיכום, עבירות מסוג זה מעוררות שיח ציבורי רחב, מטבע הדברים, ועצם החשד כבר מהווה בסיס לתיאוריות שונות והרבה "שיחות סלון", הכפשות ופגיעה בזכות החפות של החשוד. חשוב לזכור שמדובר באישי ציבור, בעלי משרות, בעלי משפחות, ואין למהר ולשפוט אותם בפומבי בטרם קיבלו את יומם בבית המשפט.

ברור לכולנו שזוכרים את הדברים "המלוכלכים" והחשדות שפורסמו אך לא תמיד זוכרים אם אותו חשוד, בסופו של דבר, חף מפשע ובוודאי שלא זוכרים אם התיק נסגר אף ללא המלצה להגשת כתב אישום.