זמני שהות

חלוקת זמני שהות (הסדרי ראיה)

בני זוג שהגיעו להחלטה להיפרד, צריכים להגדיר את זמני השהות של ילדיהם עם כל אחד מההורים. ההורים יכולים להגיע להסכמות ולהגדיר את החלוקה, אם לא יצליחו להגיע להסכמות, בית המשפט יחליט לגבי החלוקה וזמני השהות, לאחר שיבחן את המקרה והכל כדי להיטיב עם הילד.

הסדר מוסכם או חלוקה על ידי בית המשפט

כאשר מגיעים להסכמה, מומלץ שכל התנאים יהיו מפורטים ככל שניתן ויתייחסו גם לשעות החלוקה, חופשות, חגים ועוד. יש לציין, כי ההסכם צריך לקבל את אישור בית המשפט. אם אין הסכמה בין ההורים, יחליט בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, לאחר שבחנו את טובת הילד ובמקרים מסוימים יבקש בית המשפט לבצע "הערכת מסוגלות הורית" – האם ביכולתו של ההורה לדאוג לילד לכל צרכיו, ובהתייחס לצרכים של הילד.

בית המשפט ממנה את מחלקת הרווחה לפי מקום מגרי הילדים, על מנת לקבל תסקיר מקיף על המשפחה.

כאשר מדובר במשמורת מלאה, המשמעות היא שהורה אחד – בדרך כלל האם, מקבלת חזקה על הילדים, וההורה השני זכאי לזמני שהות עם הילדים. זמני השהות יקבעו לפי גיל הילדים, הקשר של ההורה עם הילדים ופרמטרים נוספים.

חשוב לזכור, כי עדיף תמיד להגיע להסכמות בין בני הזוג, ולהימנע ממצב בו בית המשפט יאלץ לקבוע בהסתמך על חוות דעת של עובדים סוציאליים וטענות שונות, שלא בהכרח יטיבו עם ההורים או עם הילדים.